מאין באת, ולאן אתה הולך, ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון?


כשעצרתי את הזמן
הלכתי לאיבוד
כי יד  ביד
איבוד הולך איתי מאז
ולתמיד...


 מדי פעם יש לי יום הולדת.  ביום הולדת מקבלים מתנה. השליח
מושיט לי אותה דרך הדלת הנעולה. מכיר אותו. בנה של מריה. היא
גרה בשכונה. עקרה.  
  עטופה נייר צבעוני, ופרח יפה כמשמיים, קשורה בסרטים
מוזהבים. פתחתי את הקופסה הריקה ומצאתי הפתעה, ולידה עוד קופסה
ריקה עטופה נייר צבעוני, ובתוכה עוד קופסה... "כיוון שנולדתי
אחרי מותי", (F.N.) אינני זוכר מהות אותן הפתעות  או מתי
נפתחו, אם צחקתי או התאכזבתי.  
 יום הולדת? ישאל כל בודהיסט, יש לך מועד מדויק, לניתוק
טבורך, אולי באילוצי תאונה או ניתוח קיסרי? וכול תאריך
גרגוריאני בתזוזת 6 שעות כל שנה. 29 בפברואר, זה יום הולדת מדי
ארבע שנים.
 אני קבעתי את התאריך, לפי תעודת לידה, דרכון ושאר
בירוקראטיה.
להבדיל "בבושקות הרוסיות", אינסופיות הרגרסיה, מעולם לא הצלחתי
לנבא תוכן החבילה הבאה.  המסומנות "באהבה, פן-דורה", לא פתחתי.
הזמן חלף וההפתעות המשיכו: שמחתי ובכיתי, סבלתי ונהניתי, עוד
מתנה ועוד, ומאחורי, בחדרי, שהיה  פעם ריק, נערמו מתנות, סרטים
צבעוניים,  אריזות, ניכוחות חוויה. הטלוויזיה ניסתה לשכנע
שאקנה הפתעות שלדעתה אני צריך אולטימטיבית. זרקתי אותה. את
הטלביזיה.
   היו דברים ששכחתי ורוצה לזכור , ודברים שזוכר ורוצה לשכח.
האם אני פוחד ממוות, מחלה-זיקנה-אובדן אבל-אכזבה ? מי שלא פוחד
אינו יודע  מה זה מוות, פחד  ו"אני". התרגלתי. מתישב
בכיסא-המפלט של הקיום, כמו חגור מושב ברכבת שדים בלונה פארק או
כורסת רופא השניים ללא טישטוש. מזה לא מתים.    מיליונים הקימו
מקדשים, מנזרים וכנסיות,  לשחד את מלאך המוות, את אלהי
הפחד,השכר והעונש, הלנת השכר ועונש צמוד מדד ריבית ואינפלאציה.
במקום להתמודד עם המציאות, לייטול אחריות, לאחוז במחרשה אחזו
בקרנות המזבח.
     לפעמים בקופסאותיי-הריקות היו עוגיות  מזל סיניות,
פתקאות ומכתבים עם עצות, מידע חיוני, הוראות  שמוש או בצוע,
בדיחות, ציטותים. פקודות: עשה ואל תעשה ( לא תרצח!!! את מי?
למה לרצוח? בעצם, למה לא?)
כך שמעתי:
דע לך: אתה בן אנוש, לבן, ממין זכר, יהודי בן דת משה, שבט לוי,
הוקצב לך זמן ביצוע , המשימה: חיים.
דע:. יוסף סטאלין אבא , המפלגה הקומוניסטית אמא שלך, תמיד
צודקים.  ואתה מוצאך קפיטליסטי, הזהר!!!
דע לך: אתה לבד,  משפחתך הושמדה עם ששה מיליונים.
דע לך: אביך הביולוגי, שפתר כל בעיה איננו, אתה ראש משפך
עכשיו.
    "או שאנו טעות של אלהים, או שאלהים טעות שלנו", מתנה ששלח
אחד בשם "ניטשה". ניטשה צדק!

חשבתי
שעצרתי את הזמן
לרגע  קט
היסס
ובחיוך שחקן שחמט
עצר אותי...
על זרועותיי העמוסות
הניח אזיקי זהב
משקל עופרת על כנף
ושירתי זרק בפח


 עזרתי לחברים וזרים להתמודד עם החבילות: לסבתא, לעלות לקומה
רביעית, ולפתוח את הקשרים הגורדיאניים. ולמנקת הרחוב נתתי שטר
לקנות לחבילה  ריקה לחג. נשים שאהבו ואהבתי, בקשו שאסיר את
האריזה,  למצא בפנים את האושר. מצאנו גם וגם. לפעמים קפץ מתוך
קופסה, בצחוק מטורף, פרצוף ליצן או מלאך מוות . וחץ אהבה מורעל
פגע בליבי: אם יישלף ואם יושאר, אחת היא. ושרדתי (חץ מורעל
אהבה ).
  קשה לקבל רעיון שאין לי קיום עצמאי, שהכל הזיה, התהוות
גומלין. מצאתי צמאון ושובע, מחלות ובריאות, אושר ושבר, ספורט,
מוות ולידות. כאב מתוק ודמעות של אושר. נכנס למכוניתי( לא
Ferari, Mazeratti (ולא אכפת לי מכלול מרכיביה המכניים
ואלקטרוניים (רמז למפגש נגסנה והמלך מלינדה), גם מכונאי רכב
צריך להתקיים.  
בחשבון הבנק אין דואליות, שונא את הריק.  אני יודע שתמיד יהיו
עשירים ועניים ממני, חכמים וטיפשים, ממני, חברים ושונאים. נמנע
מדברים שלא יכולתי להרשות לעצמי בנעורי. למדתי לשתוק בחמש
שפות, הופך כסף לעפר, ואפר לזהב. תשוקה למקוריות בעבודתי
היצירתית,  גורמת אושר לי ולאחרים. אני חושב , אני קיים, ויודע
שדגי הזהב מאושרים... איש מלבדי לא קורא מחשבותי.  ויש לי
מודע, ותת מודע ולפעמים מעלים באוב חלומות דברים שרציתי לזכור
או לשכח. ויש לי סופר תת מודע שמגן עלי גם מאלה.

עצרתי את הזמן והוא
חבש ליבי המצולק
קרחון
שמתמוסס  לאט
בו מאובן מוסר-כליה
מצפון אפל על ייסוריו
ולהקת כרישים קטנה
רודפים דגי-זהב-רקק

"כוסי רוויה לא אחסר", אבל רוקנתי מחציתה, הצמאון לדעת הביאני
לאוניברסיטה. קיבלתי את מגבלות  הממסד האנכרוניסטי.  "נולדתי
חופשי ובכל מקום מניחים עלי שלשלאות " (RUSSEAU), אבל כמו
הודיני , יש לי מפתחות בפה. לא קיבלתי תשובה לשאלותי, ולא מצאו
שאלות לתשובותיי.
מסתובב בשוק סחורות החיים : כח- אהבה- כבוד- כסף- פנאי. למדתי
שהכל אשליה, צדק, חוק וסדר, אמת, יושר, חברות, נאמנות, קיום
הבטחות, מקיימים את ריקות הבודהיסם.
אלה חיי. לא ריקות. האחזות, צימאון, ( סמסרה ונרוואנה שלי,
האטמן, הדהרמה והפורושה, טטגטהגרבה) , יכולים להסתיים באלפית
השנייה או להמשך עד מאה  שנה ... כשלא אזכור מי אני ולמה...לא
אטמן אלא אנאאטמן. קופסאות ריקות שאני ממלה תוכן.
נתתי לכל אחד מילדיי  פרח משמיים, מתנה  ארוזה בנייר יפה קשורה
בסרט צבעוני, קופסה-ריקה:
-                     מה יש ביפנים? שואלות העיניים
-                      עולם ומלואו... צ'ק פתוח...רק דעו
לנצלו...
הבודהיזם גורם לי תמיד חוסר שקט.