הגעת עד אליי
כאשר שרוי הייתי
בערפל עב.

ושאלת אותי לפשר הסבל הקיומי,
ואם אין דרך אחרת.
"האין גם האושר אפשרי?"
ודיברתי איתך על אלוהים,
ועל הבדידות האינסופית.

והרי תשובתי אלייך-
מהו האושר? אותו אושר נצחי
הבא לידי ביטוי בהיפעמות מיופי הבריאה,
המתנקז אל-תוך מנגינות שנוצרו ברגעי-השראה,
אל נופים שהועתקו אל הבד במלוא הדרם.
אותו אושר הקיים באהבה.
הלא הוא- איבוד הדעת לאלוהים.

ומהו הסבל? אותו יגון עמוק
שמתחבא בחוסר המשמעות ופורץ ברגעי-חולשה,
אותו עצב הרוצה לבכות עד שדמעותיו יהפכו למבול
ויהרסו עולם זה בשנית,
אותה תחושת בדידות נוראית, שאין, ולא יהיה לעולם,
אדם שיבין אותי, ואני לבדי בקיום נוראי זה.
אותו סבל הקיים באהבה.
הלא הוא- איבוד אלוהים לדעת.

והנה איילת-השחר עולה במזרח,
להאיר על יום אפרורי זה--