זוכרת איך פעם האמנת בזה שיש לו משהו מאוד מיוחד שבגללו את כל
כך אוהבת אותו? אמרת שאת מרגישה שאת יכולה לדבר איתו על הכל
ושאם תצטרכי הוא יהיה שם בשבילך. אז מה אם את לא מדברת איתו,
את רק צריכה את ההרגשה הזאת שאת יכולה לבוא אליו כשאת צריכה.
ופתאום הוא בא ולוקח לך את  ההרגשה הזאת. ומה את עושה כשהוא
לוקח לך את הדבר שעליו בנית את כל החברות הזאת?!
מה את עושה כשהוא לא סומך עלייך? ובאמת, למה להיות מגעילה הוא
הרי לא התכוון, ואפילו ביקש סליחה על זה שאת מטומטמת וזונה...
ואת ממשיכה להלחם עליו או בו זה כבר לא ממש ברור, אבל העיקר זה
להלחם והלפצע ולהרגיש שעשית...מה עשית? לא ברור...
רוצה לקחת מטלית לבנה, להעביר אותה על החיים שלך דקה אחרי דקה,
ולמחוק אותו מהרגע שפגשת אותו. ולראות איך השמש פתאום מאירה לך
את הדרך, איך העולם פתאום לא אפור כל כך, זה רק האבק שהסתיר לך
ולא נתן לאוויר להכנס לריאות וחנק עד שהפכת כחולה ומשותקת, סתם
ככה בלי סיבה.