שירת
החיים והמוות
היא לי
דת נושנת

קולו הרך
של השלג
הנופל על
רגבי האדמה

קינתו
של אח זאב
משליו
של אח שועל

לחישתו של
אח ינשוף
אשר נידון לנצח
לשאול את אותה השאלה

בני הבט כעת
אל תוך עיני
אני חוזר
מהמעבר

הרחק מעבר
לעולם הבא
מעבר לשדות
התהילה

אינני מת
אך גם
לא חי
אינני

ובכל זאת
אני קיים
ובליבי כבול
לנצח לליבך

בכשפי עבר
ושבועות של
דם ואהבתי
אותך

טיפות הגשם
העדינות
אשר נופלות
בחסד

על עלי
העשב הכמש
והנותנות לניצנים
פריחה

הניחוח
המרושע
המר
מתוק

של כל אותם
פירות איוולת
של תאווה טפשית
וגאווה ריקה

פתיתי השלג
פריכים ולבנים
דמעות קפואות
של מלאכים נופלים

אשר בוכים
כעת
עם רדת
ערב

בוכים
כעת
בעבורי
ועבורך

השבילים
המתפתלים
בהם תצעד בינות
עצי היער

הם רק קמטי הזמן
החרוצים עמוק
על פני מצחי
קבועים - בכף ידך

בני הבט עמוק
אל תוך עיני
אני חוזר כעת
מהמעבר

הרחק מעבר
לארצות החיים
הרחק מעבר
לארצות שוכני עפר

כל בן תמותה
אחר
שינסה
לשמוע

עשוי
לטעות
לא להבין
שירי

למצוא בו את צליליו
של אבא טבע
או את יופיה
של אמא אדמה

אבל אתה בני
טוב מכדי
לטעות, לא להכיר
שירת דמי

לבך יכיר
לבך ידע
נגינתי
שהיא מפת הדרך

ליבה של דת נושנת
תפילה קדושה
תמונה ודמות וצלם אלוהיי
וכור מחצבתך

שירת החיים והמוות
רקוויאם לזאב אפור בחורף
וירושתי האחרונה
לך