מפני שלא היה לי מה להגיד, והתביישתי מאוד
לא כל יום אישה יפה כמוך מתקלחת במקלחת שלי
המוזיקה ניגנה, אני לקחתי כדור הרגעה
בדקתי שהקונדומים במקום והשארתי אותם שם
למה אני כל-כך עייף דווקא שלא הזמן
מעדיף פתאום רק להתכרבל איתך במיטה במוזיקה
שתלחשי לי מילים יפות ומתוקות
רוח מנגנת על התריסים, והכול דומם בבית הקטן
מסביב המולת העסוקים הלא-מודעים
רק מגבת גדולה על גופך
אני מכין לשנינו קפה
את מסתירה היטב את המוצנע ויושבת מדברת איתי
"כמה כל הזמן כולם הולכים, כל הזמן הולכים
נדמה השקט רק פה," את אומרת
השקט פה רק לכבודך, גם פה מבוך עכברים
אבל כשאישה רוצה אותי באמת, הכול אני מכבה
כי אם הבלרינה הנצחית רוקדת, מתישהו היא צריכה לשבת
מתישהו מתרוקנים הרחובות ואנשים נחים עם סיגריה
כל הספרים נסגרים, כל המסכים כבויים
האנשים הקטנים ברדיו עומדים אילמים בפינה בעונש
ירח צף, מרומים אפלים, ואנחנו עירומים
לשנינו אין לאן ללכת, אז אנחנו נשארים.
נחש מתוק עד בחילה מזדחל לו צמוד לקירות
נרות נדלקים בחדרים
עין מסתכלת בין אצבע ואגודל היוצרים עיגול
אולי הגורל בכל זאת הוא לא פרח עיוור. |
