|
צחקתי עם כולם, אבל בתוכי בכיתי
הלכתי לבדי בשלכת לחפש את דרכי הביתה
כל החלונות היו אטומים ובתוכם הסתגרו שדים
אני עם מעט אבקת-הקסמים שלי ניסיתי למצוא את הדרך
היו הרבה אשליות שהכוני עם מצעי שעורה חותכים
אבל אני חרקתי שיניים, תמיד אמרו לי להיות חזק
כשאני חלש אני כמו תינוק, אני לא יכול לצאת מהבית בלי להסתחרר
ואני לא מוצא את שיווי-המשקל במוח שלי יותר
כל האויבים בוודאי מחייכים
מחכים שאפול כמו בובה לזרועותיהם
מצאו אותי תלוי מהמנורה של התקרה בסלון
על חבל קשיח מגומי שחור
אמרתי לאבא שהוא צריך להפסיק להתלונן לגביי
אמרתי לאנשים שאהבתי שהם צריכים להישאר.
|
|
|
לאחרונה הרבה
פעמים אנשים
אומרים שכבר אין
תקווה, למה
אנחנו צריכים
לקוות או דברים
כאלה, ברצוני
להזכיר מתי יש
תקווה, יש המנון
בשם "התקווה"
שאומר בדיוק מתי
יש תקווה, הוא
מתחיל במשפט
תנאי שאומר מתי
עדיין יש תקווה,
תחשבו על זה
טוב: כל עוד
בלבב פנימה, נפש
יהודי הומיה,
ולפאתי מזרח
קדימה, עין
לציון צופיה.
עוד לא אבדה
תקוותנו, התקווה
בת שנות 2000,
להיות עם חופשי
בארצנו, ארץ
ציון וירושלים.
מ.ש.ל |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.