בבוקר סגרירי הסתגר בחדרו, בהה בעננים שבחוץ והחל לתהות אילו
צורות הוא רואה. בשמיים שטו גמלים, צבועים, דגי פירנה ושאר
חיות וולגריות, בעוד בכלל חשב על משהו אחר. הוא חשב: "מה יקרה
אם יום אחד, בדרך כלשהי, לאחר מאמץ עילאי ואימונים של שנים
אצליח להשיג משהו שיגרום לי גאווה עצומה?"
המחשבה עודדה אותו עד כדי כך שקם מהכסא, נשכב על המיטה והדליק
טלויזיה. תמונות מרצרצות החלו למלא את מוחו. גברים בחליפות
שרהטו ידיעות, אנשים שרצו עם בקבוקי תבערה, בחור ג'ינג'י בעל
תסרוקת מצחיקה שריקד לו מסביב לאולפן זכה לעיקוב קל, עד
שלבסוף- תמונה אחת התבססה: החל להרהר עד כמה היא נשית
ומסוגננת, בגופה הנאה, בשיערה הבלונדיני, בעגלגלות מסויימת
במתניה וסגר את הטלויזיה.
אז הצמיד את ברכיו לחזהו ודמיין. מה יכול כבר להיות מספיק חשוב
בשביל שארגיש כל כך נפלא כשאשיג אותו?

שמי מנהטן היו בהירים באותו היום. השמש פינקה את אלה ששמו לב
בשינוי רך, מלטף וחמים (באמצע יום קר.) הלופט בקומה העליונה של
גורד השחקים בשדרה החמישית היה מאוורר באוויר של אהבה עצמית.
בחור נרגש וגא קיפץ מסביב בחלל העצום, השיר "כוכב הכביש" של
סגול עמוק התנגן ברקע בעוצמה מחרישת אזניים. הרבה איברים
התקפלו מאז, נדרשה לשם כך הרבה השקעה, לא שזה משהו שאף אחד לא
ידע, כאבים רבים עברו בגב העליון, התחתון, לבנים הוסרו פעמים
רבות, קשיחות היתה מעורבת בכל קנה מידה, התמדה, עד שלבסוף
הצליח להגיע ולתת לו לק.