שמעתי שכשנמצאים באבל מגדלים זקן.
ואנחנו כבר לא יחד, אז גידלתי קטן.
לא גדול ומאיים, לא מפחיד או מסוכן,
את יודעת, זקן. זקנקן.
אני יוצא איתו לבלות
ורואה איתו סרטים.
וכשהסוף קצת עצוב,
הוא נרטב ומצטמק
ואני מנחם אותו ומחבק,
וחמים ונעים בפנים.
וכל לילה שוכבים במיטה,
ונהנים ביחד מזוגיות של זקנים.
אני מלטף אותו, הוא מדגדג אותי,
וקורא לי עבדקן.
אז אל תסתכלי בקנקן.
תסתכלי בזקן.
ואני לא אתגלח לעולם, לעולם.
אני אוהב אותו, והוא אותי, והכל מושלם.
רק דבר אחד מפריע מעט.
הוא קרוב לי מאוד לשפתיים,
ונעים, וחמוד, וגם קט,
אבל נשיקה לא נתן לי עדיין.
הוא בכל זאת זקן, ולא את.
|
