רוצה להתאהב, אבל לא באהבה.
רוצה להתרפק, אך לא על כתפך,
רוצה לומר הכל, לתוך עיניים כמהות למילים,
רוצה הדדיות אמיתית ולא אדם פתוח אחד וחידה.
לא את מילותיי אני רוצה מהדהדות באין מפריע,
לא סימני דרך וכיבוש דגלונים במשחקים בראשי.
מי השחקן שיגלם לי את דמות אהובי
מי האדם שיתגלה לי בהשכחת מכאובי
מי הפסלון שיוצב מאחוריי בסוף הפרק
של סיפוריי האגדות שלי.
מי האדם העומד שם מולי
באמת ובתמים
השחקן בחייו,
קורבני.
ואני קורבנו.
הדדיות אמיתית?