ארוכה כמו צל של אלון בודד על אי שסובב אותו כחול,
ואני מביט בך קוטפת רגבים של חול מתל מזדקר,
מפוררת בין אצבעותיים את הגוש שמזרים נחלים דקיקים של חול
לכיונים שונים,
ואז את פונה הישר אלי מתקדמת ,
אפילו ביישנית קצת עופרייך מזדקרות כאילו רוצות ראשונות
להגיע אלי כאילו קוראות זועקות כאילו מאירות את האור החזק
באור אחר,
עוד את פוסעת לקראתי,
וערוותך,
נושבת בה רוח קלה
מניעה את רעמה ברוגע ,
גבעת האהבה שלך בולטת כאילו התגאתה בגודלה,
כאילו רותחת ועומדת לפרוץ,
מקדימה עופרייך הצחורים,
ירכייך קשוחות יצוקות כמו היו רגלי צבי קלות,
חש אני במשב רוח מנחיריים מרוגשות חש בשדיים חמות בשלות
עדינות,
נמרחות על חזה יצוק ואז הידיים הלופתות כאילו סגרו מעגל של
הוויה אחת,
מנעול ענק נעל שניים,
הפכו לאחד או אחת,
חיוך מבוכה שרביט מוצא עצמו בגבעת האהבה,
נח בקלות במערת הקסמים ,
מערת הצוף מערת הידידות החברות האהבהבות המשותפת,
בלי מילה בלי משפט הרוח  נושאת שניים שהם אחד מעל אדמה נוצצת
מיהלומים,
שטים מעל האדמה חיבוק הזהב חיבוק הרעות מביא את שרביט הקסם
לצעוד עוד ועוד
מגלה עוד טפח במערת הטוב,
חש בדפנות המערה.
מוצא עוד פינה של עונג,עוד דגדוג מעלף,
עיניים נסגרות פה לפה מספר את הסיפור האמיתי,
אהבה זאת  שלא מהעולם הזה.