כל העצים ברחוב
נגזמים, עץ אחר
עץ, כך שבלילה
אפשר סוף כל
סוף לראות את
האורות הקטנים של פנסי
הרחוב כמו סוכריות
ובבוקר קרני השמש
מגלחות לך את קרקפת
הראש בהגיעך למפתן
הרחוב ומנקה הרחוב
מסתכל על הנעליים החדשות
שקניתי בזארה ואני
בין מלמול תודה לאל
תודה, תודה
נזכרת שזו לא אשמתי.
האנשים שסיימו ללמוד
משחק יושבים עכשיו
בבתי קפה כמו אנשים
רגילים, ואני מוציאה
כרטיס אחר - כרטיס
בשביל לרדת
ולעלות במתקני השעשועים
של תל אביב. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.