כמה מר הוא גורלו של זה המרגיש
מכאוב, אך אינו יודע כחידודים מפלחים זאת לכתוב.

אותו אחד שרואה הכול ודבר לא נסתר מעינו, אך לא יפליא לשקף
זאת,
את מילת מחשבתו.

זה שנושם יצירה אך זו אינה נושמת בו
כצבע הדיו היא כחולה וקרה ואיננה עולה מלבו.

מבחוץ לא יסיר מבטו ומלבר יהפוך מלגו.

כן עצוב הוא ומר סיפורו של הזר להם וגם לו,
שעינו לעולם תבקר ודמעה לעולם תנכר את הדל שנשאר,
את עצמו.

ברם את זאת לא אוכל להיטיב לספר,
כי אני
כי אני הוא הזר, אותו בור ועילג
המנסה
להפוך
למשורר.