היא מעשנת פסנתרים למחייתה,  
מנגנת ואלס שקט על חתולים,
מתעלסת עם מראות לראווה
ומתבשמת עם מכחול בשלל צבעים.

מעילה עשוי מעור של אהבה,
לשון קטיפה לה והבל הדרים,
קולה הוא סופרן-ובה מרהיבה,
עיניה מדורות של כוכבים.

האיב החדשה, לא בת אדם,
ואין אף חלק בגופה שהוא שלך,
כי מעצמה ובעוצמה היא נרקמה,
בלילה באה, לעת בוקר כבר הלכה.

ירד הערב, עריסת מלכות רכה,
האיב יוצאת כדי לתת רעבונה.
עיניים דבש וחיוכה שטן מקסים,
בעור כבשה היא מחפשת זאבים.

והיא תמית אותך הלילה בנשיקה,
אתה תודה על חסדיה הקטנים,
ואז תשליך את קליפתך עם הזריחה,
שבעה תשוב אל בית הטל בין הקורים.

האיב החדשה, לא בת אדם,
ואין אף חלק בגופה שהוא גנוב,
כי מעצמה ובעוצמה היא נרקמה,
בלילה באה, לעת בוקר היא תשוב.