שתיים בלילה. הטלפון צילצל.
נרעד גוף עת ניעורתי בעתה:
סליחה, קול רפה יבקש את לילו.
הכל כאן זכוכיות. נשברה מראת ענק.
עת לגמתי ועוד. נשנאה בבואתי שם.
ניטח בקבוק וברעש ואין אונים, קרה!
ואני איש בוכה. ראה, מה היא עשתה לי!
נתעשתי תמונה. ישראלי נגזר אל ניכר.
ייתר את אהבתו אחריו, עת ברח חובותיו.
הציל כל שיכל, למעט אהבה כבר שיבשה.
נגרש את אשתו וביתו. וילדיו שם רכים.
מהומת מאומה. קלף שניצח, מלכת ליבו סורחת.
נשרכה אחר, לנסות, לשווא תאחז מוצקות.
ראה, אני אומר ועיני טרוטות חושך.
עת תצא גילופיך, תתעשת להבין יתרון.
עד עכשיו, אצרת קיטור תוך דוד חזך.
ואתה מעבה לו וכמעט מצית בו להתפוצץ.
בדרך הזולה לאין יותר לה, רק שברת מראה!
נבהלת. לא את מחירה נבהלת. לרסק דעתך
נפחדת. לאובדן שפיותך המהתלת בקרביך.
עכשיו שנשברה מראה, נפרץ קיטור.
עכשיו נירקנת עד תום ואתה נקי מאיתה.
דדה אל מיטתך איש. והירדם יתרת ליל.
עת מחר יעלו וינקו את שברי חדרך.
ניקו הם את משבריך. ועכשיו תחייך.
מחר יום חדש. לעצמך תבטיח, תיפתח.
להכיר אחת תלווה. הייה לה ועימה.
למען יימסו רסיסי זכר אובדנה של...
אשת השטן שגמרה להרוס את ביתך.
ולטחון עד דוק את אבני עיי חורבותיך.
חדש תיחדש אל מחרך.
יום חדש נפרש על שמי
-אתונה.
במלאת עשור ל-ימי פיליפ התוססים.
[מר לי מר, ליבי היום עלי רע. "אם רחלה איננה, אני אנא בא..."
ביאליק]
29.06.11 |
