|
הי-לי-לולי פורט כינור.
אל עפעפיי באים:
דמויות מרחפות לבן
רחוב שקט אפור
שעת צהריים חמימה
תריסים מוגפים
על אמונות ואנשים.
הדמיון מתיגע:
הנה אסתריקה התמירה
אומדת חיוך מאחורי דלפק;
הנה רבקה המשתופפת
עיניה רצות למרחב;
התזמורת מצטרפת
ואיתה ילדה קטנה
עם סרט קטן
שמלת מלמלה
ואיש מלטף מחוספס
עינו אדומה
נשימתו עכורה;
התזמורת פתע געש סער
טרזן מתחיל מרדף
קים נובק ב"ורטיגו" על הגג.
א-מ-א
לא לקחתי סוכריה מזר
א-מ-א
שלוש פעמים הולם התוף
ודי
15 בינואר 2011 |
|
|
מוזר, נזכרתי
בקטע שהיה לי
פעם עם מישהי:
חזרנו מבית ספר,
עלינו בעליה,
דיברנו וצחקנו,
ופתאם, פ-ת-א-ם,
היא שחררה פלוץ,
כזה מרעיש,
ששתקתי... 15
דקות אף אחד לא
אמר כלום
אני, נזכר ביום
שגיליתי שגם
בנות בעלות
תכולת מעיים
מרתקת |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.