הוא עישן סיגריה קאמל. מגבעת לבד לבנה התנוססה כמו דגל כניעה
על ראשו. ראיתי אותו מסתובב בין הבתים של הרחוב הצר. לא ידעתי
מאין בא ולאן הוא הולך. אבל הוא היה כ"כ קל בהליכתו. נדמה כל
רגע ידאה מחוסר כובד ויפרח לשמיים.

השמיים היו כחולים עם מעט מאוד עננים לבנים עקשניים. מזג-אוויר
היה חם ונעים, אפשר היה בקלות ללכת עם חולצה פתוחה, לטבול
בבריכת גומי מתנפחת, או סתם לרבוץ על הדשא. חיפשתי אותו עוד אז
בין הבתים הקטנים של הרחוב הצר, אבל הוא לא היה בסביבה, ולא
ידעתי היכן הוא. היו שמועות שהצטרף לאיזו קומונה לא רחוק מכאן
והם מעשנים סמים, שותים, ומתכננים לצלם סרט פורנו "אומנותי."

בדרום מקסיקו חיכו לו כמה נשים צעירות, חסרות ציניות, ששמרו לו
פינה בליבן. הן קיוו שיום אחד הוא יחזור למרות שידעו שהוא האדם
הנודד. רגע כאן, נדמה נשאר, למחרת נעלם ויש שמועה שהוא בצד
השני של העולם, או בדרך לשם על מטוס באיזו טיסה זולה שתפס על
מטוס שמוביל גם מטען. הן היו נערות דרום-מקסיקניות פשוטות,
מבנות הכפר, ולא ידעו טיפוסים כמוהו לפני. לכן הוא סימל בעבורן
אדם ממקום רחוק מאוד, שונה מאוד, רוחני ועם זאת חומרי, במקומות
בהם החיים פשוטים יותר, שבא לבקר את בתוליהן שבותקו והשאיר להן
כמזכרת כתם דם קטן על הסדין.

נערות אלו הפכו נשים בזכותו. וקיבלו את הביטחון העצמי, העזות
והבגרות של נערה שידעה גבר והפכה קצת הרבה יותר לאישה. מבטן
הבוחן את העולם, ובעיקר את הגברים השונים, הפך עמוק יותר. נדמה
היה הן מסתירות סודות, אך היה זה רק סוד אחד, לגביו, אותו
טיפחו.

אני רואה אותו לפעמים. לבוש ג'ינס כהה, נעליים גבוהות, חולצה
משובצת אדומה, פתוחה למעלה, כובע לבד לבן על ראשו, כמסמל אות
כניעה, זקן ג'ינג'י מעטר את פניו הנאים המשדרים חופש חסר-מנוח,
ואניץ שעורה תקוע בפיו ובין שיניו, כשהוא מדלג מעל הכלונסאות
המפרידות בין חצרות הבתים הקטנים, ולפעמים הוא רואה אותנו,
הילדים, ולפעמים לא. אבל תמיד כשהוא עובר אנחנו מביטים בו,
ומקווים, ואולי גם מצפים, שאולי יום יבוא ונהיה כמוהו כשנהיה
גדולים.