כי מי יוכל לשפוט את עמך הכבד הזה?
את הכל ישראל הזה
של האחים זה
ושל הערבים זה
ושל המירושלים השעה שמונה.
עמך הכבד הזה
היושב כמו משקולת
עמך הכבד של העיקרן תחילה.
אני הרי אין לי לב שמע לשפט את עמך
להבדיל בין טוב לרע.
ומלכות השבא שלי מציפות את עולמי בפרחים
ואני שיכורה מריחם של האמיתיים
ומחוסר ריחם של המזויפים
ואינני יודעת להבדיל.
מי יכול לשפוט את העם הזה?
מי?
את עמך, את עמי, את עמנו?
הרי לי אין בכלל מלכות של שבא
רק לפעמים מלכות של שווא
וגם הן , רוב הזמן, נחות.