הטלפון צלצל 11 פעמים לפני שדן ויינשטוק הרים את השפופרת. הוא
ישב מול הטלוויזיה, מכנסיו מלוכלכים בפרורי צ'יפס. "אנחנו
צריכים לחשוב בכיוון חדש," אמר מנחם גפן, בעלי הוצאת הספרים
'מרחבים'. "על תבין אותי לא נכון. אני מאוד אוהב את הכתיבה
שלך. יותר מזה, אני אפילו מעריץ שלך. אתה יודע את זה, נכון?"
"בטח שאני יודע את זה..." דן פיהק והעביר ערוץ. "אני מניח שיש
בעיה במכירות של "יחפים בקיבוץ".
"כן תשמע. אנחנו מדברים במספרים מאוד נמוכים".
"מאות?".
"עשרות".
"אני מבין".
"לציבור הקוראים מתחיל להימאס מנושאי הקיבוץ, התקומה, השואה
והמלחמות. כשאתה כותב ספר על ניצול שואה קיבוצניק על רקע מלחמת
לבנון הראשונה, אתה סוחט יותר מידי את הלימון".
דן קם מבלי לנער את הפרורים. רק כשהפשיל את מכנסיו והתיישב על
האסלה בחדר האמבטיה הזעיר שלו, שאל: "למה אתה אומר את זה רק
עכשיו ולא לפני שהתחלתי לכתוב את הספר?".
"באותו זמן חשבתי אחרת. הספרים שלך נחטפו מהמדפים. טעינו
בהערכות שלנו".
"אז מה אתה מציע?".
"מדע בדיוני."
מדע בדיוני?!?".
"בהחלט! תבין דן. אתה סופר מעולה ואני לא מוכן לוותר עליך.
ז'אנר המדע הבדיוני בארץ לא מפותח כלל. אתה יכול לנקוב עכשיו
בשמו של סופר מדע בדיוני ישראלי ידוע?".
"אמממ...".
"בדיוק!".
"תחשוב על זה! עוד יעשו סרטים על הספרים שלך!".
"מה לי ולמדע בדיוני,". דן לקח את מטהר האוויר והחל לקרוא את
הוראות השימוש. "אני לא מתמצא בחוקים שלו. מעולם לא קראתי את
אייזיק אסימוב או את דאגלס אד-  
ואז זה הכה בו. כמו אריכמדס, רק שבמקום באמבט, זה קרה על
האסלה. "מצאתי!". הוא צעק וניתק השיחה. מבלי לתת לרעיון להתבשל
הוא חייג את מספר הטלפון של "נקי", החברה שיצרה את מטהר
האוויר.

שבוע לאחר מכן הוא ישב במשרדו של גבי בן יצחק. מנכ"ל "נקי".
בפעם הראשונה בחייו דן לבש חולצת כפתורים ומכנסי כותנה. ירכיו
גירדו עד כאב אבל הוא קרן כשהסביר את הרעיון שלו: "אני לא מבין
איך אף אחד לא חשב על זה לפני. זה יקפיץ את מכירות מטהרי
האוויר של החברה שלך במאות אם לא באלפי אחוזים. אתה תשלוט
בשוק. חמש דקות, נכון? זה פחות או יותר  הזמן שמבלה אדם בממוצע
על האסלה כשהוא עושה מספר שתיים. בחמש הדקות האלה, מה הוא
עושה? כלום. הרבה למשל קוראים מרוב שעמום את מטהרי האוויר. מה
אם במקום הוראות שימוש ואזהרות, יהיה שם סיפור ממש קצר.
סיפורון. ורק "נקי" יספקו את השירות הזה. זה ישנה לגמרי את
חווית השירותים!".
"אתה שוכח דבר קטן אחד".
"מה?".
"האייפון. אנשים כבר לא קוראים מזמן את מה שכתוב על מטהר
האוויר. אתה לא מעודכן, ידידי. לאנשים יש אייפון. וגם עוד לפני
שהאייפון הגיע לארץ. לאנשים היה סלולארי רגיל בו הם גלשו
בפייסבוק".
"אתה צודק אבל גם טועה," דן התעקש. "אני מדבר איתך על תוכן
ייחודי. לא כזה שתוכל למצוא באינטרנט. סיפורים מרתקים שיודפסו
אך ורק על מטהרי האוויר. ועוד דבר אחד חשוב ששכחתי לציין;
אנשים יכלו להריח את הסיפורים!".
"להריח?".
"כן. אם הסיפור מתרחש ביער, מטהר האוויר יהיה בריח אורנים. אם
הוא מתרחש על שפת הים הוא יריח  כמו-
"הבנתי אותך. תן לי לישון על זה כמה ימים ואני אחזור אליך".

"מטומטם!" דן היכה על מצחו בכף ידו כשיצא ממשרדי החברה. הוא לא
למד מעולם לחכות שדלת שנייה תפתח לפני שהוא סוגר את הראשונה.
בנעוריו כשראה עבודה טובה יותר הוא היה  מתפטר מהעבודה הראשונה
לפני שהיה מגיע לראיון בעבודה החדשה וכך לפעמים היה נשאר
מובטל. גם  בענייני נשים הוא נהג באופן דומה. כשהיה רואה אחת
יותר מושכת מהחברה שלו, הוא היה נפרד מהישנה עוד לפני שמתחיל
עם החדשה. ברוב המקרים הוא יצא קירח מכאן ומכאן.
לפני שהלך לראיון העבודה ב"נקי" הוא החליט לעזוב את הוצאת
הספרים "מרחבים". הוא מנה  עשרים סיבות בפני מנחם. בשני שליש
מהם הוא לא האמין בעצמו. עכשיו הוא לא יכול לחזור ל"מרחבים".
לא אחרי שאמר למנחם שלהוצאת הספרים שלו חסרת אג'נדה וקטנה מדי
למידותיו, וש"יחפים בקיבוץ" יהפוך לקלאסיקה אחרי שהוא ימות כי
אנשים לא יודעים להעריך יצריות מופת בזמן.

למחרת, בניגוד לצפיותיו, גבי  התקשר עליו. "בוא נלך על זה".
הוא אמר.
"באמת?".
שלח לי כמה סיפורונים באורך של בין 100-300 מילים. נוציא
מהדורה מוגבלת ונראה  איך הצרכנים מגיבים. בליל אותו היום, הוא
לא זז מהמחשב. הוא כתב חמש עשרה סיפורונים. כולם בדיוק באורך
של 200 מילים. זה פרץ ממנו כמו קיא אחרי לילה של שתייה. כאילו
כפות  ידיו היו שני שותפות ותיקות. מחוברות לגופו אך בעלות
רצון וכוח משלהן. הן רצו על המקלדת והוא הביט עליהן מלמעלה. אם
הן היו עוצרות לרגע כדי להתייעץ אחת עם השנייה הוא לא היה
מתפלא. הוא לעולם לא עבד כך. גם לא כשכתב את ספרו הראשון,
"רגבים", שנכנס למקום הרביעי ברשימת רבי המכר.


דן וגבי סיכמו על רווחים מתמלוגים. יומיים לאחר שעלה קמפיין
הפרסום של המוצר בכלי התקשורת, דן ישב בסניף המרכזי של "חינם
חינם" בתל אביב מאחורי דוכן וחתם ללקוחות על מטהרי האוויר.
התורות היו אין סופיים. במשך שבוע הוא נדד בין רשתות
הסופרמרקטים. המהדורה המוגבלת נגמרה שבוע לפני שההערכות הכי
אופטימיות חזו. גבי הגיע באופן אישי לדירתו של דן כדי לתת לו
את הצ'ק. "אתה גאון!", גבי לחץ את ידו בשתי ידיו. "אני לא יודע
איך להודות לך. הקפצת אותנו שנות אור קדימה. אני רוצה שתכתוב
עוד סיפורונים!".
"כמה?"
"כמה שיותר. אתה לא מאמין איך מטהרי האוויר נחטף מהמדפים. זה
הפך למוצר הכי נמכר. ואתמול הכריזו על 'סטורי' כמועמד למוצר
השנה".
"אני כבר מתחיל לעבוד על זה." כשדן פתח את הצ'ק והבין את גודל
הסכום, בירכיו התקפלו מעצמן. הוא ישב על הרצפה וקרא את תוכנו
עשרות פעמים.

שעה לאחר מכן, גבי התקשר אליו כדי להודיע שבמהדורת הערב בערוץ
2 ידברו על המוצר ושכדאי שיראה. דן התיישב מול הטלוויזיה על
הספה המלוכלכת. הוא ידע שזאת אחת הפעמים האחרונות שהוא יושב
עליה, כי עם עוד צ'ק או שניים כאלה, הוא יוכל להרשות לעצמו
דירה במגדלי "יוק" בתל אביב.  "אנחנו עומדים בפני פשיטת רגל
תרבותית," אמר מבקר הספרות ברק גולדפלד."
"עד כדי כך?" שאל המנחה.
"עד היום, ספרות נחותה כונתה בשם ספרי טיסה. עכשיו יש לנו ספרי
אסלה. תוכניות הריאליטי מדרדרות את התרבות שלנו. לתומי חשבתי
שזה מה שיביא בסופו של דבר לפשיטת הרגל התרבותית. טעיתי. דן
וויישטוק היה סופר טוב. שני ספריו הראשונים היו באמת מצוינים.
השלישי נכשל במכירות למרות שהיה סביר. אני חושב שהכישלון הוא
זה שהביא אותו לפתרון המגעיל הזה. זאת ספרות מגעילה. אין מילה
מתאימה יותר לתאר".
"אתה חייב להודות שהסיפורים שלו מעניינים.  בטקסטים כל כך
קצרים הוא מצליח להכניס כל כך הרבה".
"המדיום הוא המסר. והמסר הוא שהתרבות שלנו באסלה. אין
בסיפורונים שלו  שום דבר מבחינה סגנונית שמאפיינת ספריו. אני
חושב שוינשטוק הוא רק הראשון. בקרוב יהיו לנו עוד ועוד סופרים
שילכו בעקבותיו".

הטלפון צלצל. "על הקו הייתה בחורה צעירה והיא דברה באנגלית.
מיסטר ווינשטוק? מדבר דבי סילברמן בשם האחים כהן. יש לנו הצעה
בשבילך".
"אני מצטער, אבל אני עובד רק עם חברת "נקי" ורק איתם".
" אתה לא מבין. האחים כהן. ג'ואל ואיתן כהן!".
"אני מקשיב."
"ג'ואל ואיתן שמעו על הסיפורון שלך, אני מצטערת, ברח לי שמו
מהראש, על האגם ויער..."
"אגם ויער."
"נכון. אגם ויער. מיסטר ויינשטוק. הם ישמחו מאוד לעבד אותו
לתסריט. מה דעתך?"

לאחר שסגר את החוזה על עיבוד הסיפורון, דן קפץ בין אולפן
לאולפן והתראיין בכל תוכנית אפשרית. אנשים הסתובבו ברחוב עם
מטהר אוויר בתיקיהם בתקווה לפגוש אותו. הוא קנה בהנחת סלב
פנטהאוס במגדלי "יוק".
במשך היום הוא היה כותב בין עשרים לארבעים סיפורונים ובערב
מתיישב מול הטלוויזה. באחד הערבים הוא החליט להתקין טלוויזיה
מול האסלה בחדר האמבטיה, שהיה גדול כעת פי שניים מחדר השינה
בדירתו הקודמת. זה היה מעשה סמלי עבורו. כי הרי על האסלה נולד
הרעיון. אאוריקה!
במהדורת הערב שוב דיברו על  המוצר של חברת "נקי": "מטהר
האוויר 'סטורי' עשה מהפכה בעולם הספרות ובעולם מוצרי הניקיון.
חווית השירותים של כולנו הפכה להרבה יותר מעניינת בזכות דן
ווינשטוק. כעט חברת "טהור", לוקחת צעד נוסף קדימה. "שכרון
מעמקים" ספרו החדש של הזוכה הטרי בפרס ספיר, אליהו בן כנען,
יופץ החל ממחר על גבי גליל נייר טואלט.