האוכל לצלול אל עומקי האוקיינוס ולשאוף מאוויר השדות?
האוכל לקטוף מפרי הים ולזון את נפשי?
האוכל לקלס את האור המרווה את מרבד התכלת?
האוכל לפשק את מחשבתי?
האוכל לפסק את הרגלי?
האוכל לדון חובתו של פשפש למיתה?
חפרפרת למאסר ממושך?
וטעם ההל, אם לא יחיה את נפש
מעבר לימים הנוראים הללו?
כיצד אביט ואומר לדמותי
הנני. לא אדע.

חולשה אחת אני מוצא בתוכנית המפורטת:
איך יחזיר עצמו תרנגול אל הביצה
והוא כרבולת אדומה לו
והימים אינם אותם ימים
גם השעה מתאחרת
ומזווית הצל ברשתית העין
קוף דמוי ציפור מנופף בידיו
כאילו בא לומר את האמת הנסתרת
אך בעצם מורה לבעליו:
"חם לי. קח אותי אל האישה
שתצנן את לבי".

כי האדם
לא טוב לו לבדו
ולא טוב לו יחדיו
ולא נאה שיחכך ידיו בהנאה
לשמע בשורה מקולקלת.
כיצד כל זאת יסתיים?
אלוהי, איני יודע,
קח אותי, עשה מגופי ייצור שמימי
והרוח שמכה בעורפי כזבוב מטרד בשדה שיפון
תשקוט, תנוח, תחדל
ובאוזני יהדהדו קולות מלאכים