אודה. התפלצתי מחשדות מוח.
נהפכו לי ימי אל תוך לילותיי.
וחוזר חלילה. כגידול מתאמב.
ותטעה לחשוב: איש נאור אני.
מתחייך בדיפלומטיית קונסול.
נכון, היא מרגיעה: מאומה אין.
תייחד אותך, רק איש מן הקרוב.
תשתמש לדרך ראייתך לדברים.
תחלוק לגביעי הר חרמון אדום.
מימי בריכה. אוזן צמאה יפכו.
הנה כי כן נרעשתי ואני מאבד.
והיא כמו חותכת לליטרת בשר.
תבקש נתח לו"ז סופ"שיי, מאת
אם שלוש-בנותיי, פאטמת העבר.
ואני חרד את אללה, לבית קוראן.
הנה. אתה דולה רעיונות, משיב.
ודברים נחים את מקומם. אלבב,
נערתי ניברקת את נוכחותי לה,
להבעיר בי את מנועיי הכבויים.
ולך תודות אמת, לבית שוקראן.
באת. ואישה על כתפיך. תתרפק.
נחה דעתי. קנאת קרבתה נעלמה.
ואין אחד ייראה ראוי ממך, לזה:
פפירוס מצריים העתיקה. מזכרת...
לאשראף... קונסול מצרים, אילת של 2002
17.06.11 |
