כשהולכים לישון ביחד
מתחזקת אשליית ה"אין פחד"
אתה מנשק אותי על הלחי מתוך שינה
אני מרגישה שאת הכול אני מבינה
מבינה את המחשבות שלך
מבינה את הרגשות שלך
מבינה את הקשר בינינו
מבינה מה קורה בין שנינו
הלילה מביא עמו יציבות
מפיג לחלוטין את תחושת העמימות
רק משאית הזבל מחזירה את המציאות
כאילו אומרת יש הרבה אשפה, תתעוררו במהירות!
הבוקר מתחיל לעלות אתה עדיין מחבק
ואז אני שומעת אותך מפהק
מתפללת שאתה לא מתעורר
שעוד קצת ביחד נישאר
אך כשהטלפון מצלצל
הפחד שוב מחלחל
הסוף דופק על החלון
ואתה אומר לי צריך לקום כבר יום ראשון
מסתכלת על הספה שלך, על החתול
על מברשת השיניים שלי במקלחת ממול
הכול פתאום נראה מרוחק
לא קשור ומנותק
אני יוצאת ממך החוצה לרחוב
מאחור, השביל הופך צהוב