1:
ואם נגמר לי הכוח, אני מוותר
כל עוד היא לא תשמע
הקול יוצא מהגרון כצעקה כזאת רעה
קצת קשה לי לנשום, קצת קשה. לא נורא
נסתדר,תמיד יהיה לנו את המחר.

2:
קו הסיום נראה רחוק, אני חושב שזהו, אני מוותר.
שמישהו יסיט את מבטה
פתאום הכל נראה בהיר יותר, אני נושם, אני חושב.
אני מרגיש יותר חזק אבל בפנים הכל נראה לי אפל פתאום
נסתדר, אומרים שתמיד יהיה לנו את המחר

3:
הנסיעה בחזרה הביתה, הייתה נוראית. אני לא מדבר
היא לא הפסיקה לצעוק עליי
"תמיד אתה מוותר, חושב בסוף נסתדר... זה לא מירוץ יפה שלי
אלה החיים..מתי כבר תבין את זה, בייב?"
טוב היא צודקת, האישה שלי, כרגיל.
אני חושב שכדי לסבול את זה צריך סבלנות של פיל או משהו גדול
אחר

פזמון:
כשאת עומדת על הבמה אני מאושר
הכל עובר כהרף עין, הכל נגמר
כשאת יורדת משם. אני מחוסר הכרה
תמיד יהיה לנו את המחר,בטוב וברע

4:
וכך בלילות קרים, אני מחבק אותה ולא עוזב
היא לעולם לא תלך מכאן
זאת מחשבה קצת אגואיסטית וקצת דמיונית
הרי אחרי הכל כולם מתים בסוף צריך להישאר מציאותיים
אבל לא להרים ידיים בחיים

פזמון:
אני חושב שכשאני ישן אני מאושר
הכל שונה, הכל דומה, הכל מתחיל, הכל נגמר
בתוך חלום או סיוט זה מרגיש כאילו אני מחוסר הכרה
תמיד יהיה לנו את המחר,בטוב וברע.