עומדת שם, מביטה.
מביטה ישר לעיניי, מבט של אהבה
אך בכל זאת, ההרגשה, היא של סתם עוד בובה חבוטה.

היא אמרה את המילים.
המילים שמביעות את התחושה
אך בכל זאת, ההרגשה? נשארה כמו באותם הימים

אין לה עוד מקום בלב.
ולהגיד את זה שוב זה נדוש, אבל עדיין כואב

כך הגשם התחיל, והמדרכה נרטבה
בעודי חוזר באותה דרך ארוכה
עוד צעד, ועוד נשימה. אין זה גשם גבוה בשמים
אין זה גשם של טיפות המים

זה אותו גשם שבא מבפנים
אותו הגשם שכולם יכולים רק להבין
כזה מין מטר
כזה שעל הכביש אינו נשבר

הגשם קטן שכמותו, אינו אמתי
אז למה ידי רועדות אם לא מקור?
האם זה משהו שאני יכול לבחור?

עומדת שם, מביטה.
היא כבר לא מביטה לעיניי, באותו מבט של אהבה
אבל התחושה נשארה, תחושה של מועקה.
גם בעיניה יש גשם זלעפות.
ופיה אומר את אותם הדברים
אומר אותם כך שנראה כבר כאילו הרגשות חסרים

אם הגשם אינו אמתי..
אם המטר הוא רק פרי הדמיון
האם זה אומר שזה לא היה שווה את הניסיון?