העוברים ושבים חולפים על פני המאפייה ומתמכרים לריח שמוליך
אותם פנימה כמו יתושים הנמשכים לתוך מנורה סגולה גם הם חיים
באשליה של רצון חופשי. התחשק לי משהו מתוק יגידו לבת זוגם
כשיגיעו הבייתה ויניחו קופסא ובה קוראסונים של שוקולד.
מתחשק לי משהו מתוק אני נזכר כשאני מביט בך עכשיו בבר התל
אביבי האפלולי הזה שאורותיו העמומים מאירים את עורך השזוף לכדי
גוון זהוב של נתח פרגית צלוי היטב.
עיני החופשיות כיתושים מטיילות על גופך ברעב טורדני ומנסות
לפלס את דרכן במורדותיו של מחשוף רחב שוליים, את מבחינה בהן
ומסדרת את המשוף כמו מבקשת למחוץ את המבטים ואני מחייך אלייך
נבוך מהחופש שלקחו העיניים לעצמן ומאמץ את המבט לעבור אל זוג
עיניים מהממות בצבע חום דבש. אני רוצה לחבק את היופי שלך.
כוס שניה של בירה מובילה אותי לשירותים, אני עוצר לשטוף ידיים
בדרך חזרה אלייך ופוגש בגרגור סמסא קפקאי שניבט אלי מהראי.
לפתע מתעוררת בי בחילה כמו זו האופיינית ליוצאים מחדרי אוכל
במלונות ומשאר מסעדות אכול כפי יכולתך ותחושת ריקנות אוכלת
אותי מבפנים כמו צרבת של אוכל מטוגן בסוף דיאטה.
"אני אוכל רק גורמה" אני משקר לך כמו מבקש להיפרד מהפרעות
אכילה ישנות ולבשל איתך רומנטיקה תמימה של סרט בורקס  "אני
טראפלס שוקולד" את משקרת לי בחזרה בחינניות.
אני מנסה לטעום את שפתיך הבשרניות הבוהקות בעסיסיות מתחת
לשפתון בצבע דובדבן. "בשביל קינוח צריך לחכות את אומרת לי
בעודך נרתעת לאחור מנסיון הנשיקה שלי. הבחילה מתחלפת בתאבון
ואני מחייך אלייך בהתרגשות "יש לי סבלנות" אני אומר וכבר יודע
שאחזור הבייתה רעב.
אנשים בלי סבלנות שבאו לאטליז שאצלי בבניין תפסו לי את
החנייה
"כל העיר הזאת היא בית מטבחיים אחד גדול" קיללתי בליבי
כשהבחנתי במבטים העיפים אל מרוצים שחלפו על פני בחדר המדרגות.
נשארו לי כמה סוכריות בכיס ופתק קטן עם השם שלך "פסיפלורה"
ומספר טלפון מתחתיו, מזל שבדקתי לפני הכביסה. השכנה באה לבקש
סוכר, אמרה שאני נראה רעב ושאלה אם בא לי לעלות לקפה. אני מחכה
לקינוח הסברתי לה והיא חייכה ונזכרה בריחן של עוגיות מדלן
שאפתה עבור אהבת נעוריה. כשנפרדתי ממנה התקשרתי סוף סוף
אלייך.
סיכמנו שאאסוף אותך למסעדה. הלב שלי נמס כמו חמאה כשחייכת אלי.

ובסוף השיחה כבר ממש רציתי לחבק אותך.