|
מותי בחצר
בהתחלה עוד נלחמת פיזרת סימנים
לאט לאט אתה מתרגל לשכוח
כל המלחמות אבודות - זאת הכי
לזעוק זה להתגונן זה הפחד הלוחש
זה מתחיל בפאוזות ארוכות כמו שריפה
ואז נוכח בחוסר דמיון בועט
עד שגם הבחירה ניטלת ממך
ונותרת הזחילה לשינה המלטפת
אין מזור ואין מנוחה
זה כואב כל כך אבל רק בהתחלה
לאט לאט אתה מתרגל ומשתתק
מוחי יוצא לחצר לטייל
למות מעט כל יום מחדש - יותר. |
|
|
מי שאמר שיש
סיכוי להדברות
ויש תקווה לשלום
שיפגוש אותי
במחסום של
טולכרם, נלך
לנגב חומוס. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.