שוב יש לי תחושה
שנפלה טעות איומה.
אני מספיג את הדף,
וגורלך עלה בכף.

אפילו אני לא יודע למה
אני ממשיך לכתוב לך
הרי את מקודשת לי
הרי זה כבר מת
הרי

אין לי ספק
שלא תעני לי
לא תמצמצי
לא תרעדי
תדברי רגיל
תתלבשי יפה
תבואי לקרחת היער בשעה היעודה
מאופרת
מסודרת
מוכנה.

כי הגרוע ביותר
לאותו מחשך בין השיחים
לצפות כיצד הקרבן המיועד
אינו מפחד כלל.

בהתרסה של ריסים מוצללים
את מביטה ולא רואה
רואה ולא נבהלת
נבהלת ולא צועקת
צועקת שלא אשמע
שמע

ברבי קטנה פורצלנית
מה את עושה מחוץ למדף?
ואיך תעני לי
הרי גרונך פעור
והדם מכסה את הדף.