כבר אין בי דחפים
הכול נעלם
כל מה שהיה יוצא ממני
באופן טבעי
היום הוא שקול, הגיוני
וחכם.
מבלי שאני מתאמצת
זה קורה לי באופן טבעי
(מגוחך,
כי זה הכי רחוק
מלהיות אמיתי).
אני חושבת מה נכון לעשות
רגע לפני שאני מבצעת
אני חושבת על הדם הנוזל
רגע לפני שאני פוצעת.
לאן נעלמה הילדה הקטנה
שרוקעת בשתי הרגליים
לאן נעלמה הילדה שמתאמצת
לא ליפול מהשוליים?
לאן נעלמה הילדה הקטנה
הזו שאני יודעת ש
נמצאת בתוכי
לאן נעלמה הילדה הזו
שהכל אצלה עוד כל-כך אמיתי.
כשהיא כועסת, היא מכווצת את הגבות
כשהיא שמחה, את צחוקה אי אפשר לכבות
כשהיא עצובה, היא בוכה בכי שנמשך ונמשך
גם אם זה רק על חלב
שנשפך.
היום, כשאני כועסת, אני נושמת עמוק
כשאני שמחה, אני צוחקת, אבל זה רק חצי צחוק
כשאני עצובה, ונחנקת, אני בולעת את
הרוק.
אני מחפשת את האמת הזו
של הילדה הזו
בתוכי.
כשאני מוצאת אותה, לפעמים,
היא כמו גלולה כמוסה
ואני
מנסה ומנסה
ומנסה
ומנסה...
(מאי 2011) |
