בין הקירות הלבנים, כל פעם מתחלפים,
אני על המאזניים
בין העולם בחוץ לחדרים סגורים,
לכיסאות מילוליים אשר שומרים
וכמו בכל מקום, נפתחת דלת, תמיד מהר מדי
כאילו אין סיבה להישאר,
אף פעם אין סיבה להישאר בשום מקום
כמו מים, אני אחליק בין הידיים
אני אישה כספית
פרועה וחייתית מדי להתהלך
שקטה וצייתנית מדי לסורגים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.