השלתי אחד-עשר קילו
ממסת גופי הצנום
זה כבר
חודשים מספר
שאני מרגישה
שלא
רואים אותי

האמת חבטה בי
ראיתי אותה
במו עיניי
טוב אמיתי
היתה שם נ-
תי
נה
בלי תמורה

זאת הייתי
אני
ולא שיקרתי יותר
על כל הכעסים
בבטן

הפכתי שונה
מכל מה שהצלחתי
לתת לך

זה מילא אותי צער

רציתי לאכול את העוגה
ולהשאיר אותה שלמה
השלב השני היה
מוטיבציה

אני חושבת ש
פשוט
הייתי רע(ה)
בה

חשבתי ש
להיגמל ממך
אמור להיות בבת אחת
במשיכה כואבת כמו
פלסטר

רציתי לגמור
עם זה
כבר

אהובי, בשבילך צריך
שבעה שלבים
שבעה
מדורים של ייסורים
שבעה
חודשים של
הבנה עברו

(בראש ובראשונה להודות בבעיה)

זה לא אתה
זאת
אני

בשלבים החמישי והשישי
בהדרגה החלפתי
את
ההתמכרות אליך
בהתמכרויות
מזדמנות בלי להישאר
עד הבוקר,
בלי נשיקות במצח או
לפחות בכתף,
בלי שיקראו לי ג'ולס,
בלי לנמנם בחדשות הספורט בשעות
מאוחרות
של הלילה
על העשן של
אחרי ה
סקס

מזד-
מ(י)ן זה קל
וזה הכי קשה
כשזה בלי
אהבה

"השלב השישי: הפסיקו את הביקורת העצמית"

ימים הופכים לילות
והכל מחובר
אני דוחה את ה
רגע
שאצטרך להתמודד
עם שלב שבע הנודע לשמצה

לאהוב את עצמי
תמיד נראה לי
כמו משהו שרק
אתה
הצלחת לעשות.