היא משקרת,
אם היא תגיד שהיא מבינה.
היא לא.
כל משפט שלה,
לא מגיע לפסיק של תובנה.
כל מילה שלה,
מנסה לכפר באכזבה
על קודמתה, הישנה.
היא עדיין שם,
באופן כה מפתיע.
פעם אחר פעם,
הוא יורה ומרתיע...
ידיה רועדות,
שפתיה מגמגמות,
עיניה נפולות,
שמה תיפול בין הכיסאות.
אין לה מושג קלוש,
היא מצטערת.
משום מה זה כל כך הפוך,
כשבעצם -
הכוונה היא כל כך אחרת. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.