|
השיבולים מזהיבות שמש
עורנו שזוף להט
תום הרוח בעלים
עקבות על פני האדמה.
הרקיעים סדורי רהב
תכלת התהום הפעורה
כנפיים פרושות חלום
לחש הכוח הנושק.
האיש מעברו האחר של השחר
נשך שפתיו בכאב
הדם הצובע דגלינו
תרנים מחלידי זעם.
האש מאכלת בבשר
עיניים כבויות הכרה
בשחור ירד הפרגוד
פני השחקנים כולם.
|
|
|
בפרך הוא מעביד
אותי, בפרך.
פועלו של בועז
רימר |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.