|
הדמות בשערי השחר
פוקחת עיניים גדולות
רחובות העיר העתיקה
קדושת המקום והזמן.
הוא יודע את הסוד
הרוח הנושבת במילים הנכונות
כמוסות אפלות קסם
מעטפת כוכבים בחלל.
צללים שחורי לילה
האור הגנוז שנישכח
החנק שאחז בנפשינו
מפתן השער הרחב.
חומות האבן מגינות
עדרי רפאי הארץ הטובה
הנה אנו קורנים עור ואהבה
אדמה שאחזנו בשם.
|
|
|
זהו!
גמרתי!
כוס אמא שלך!
כואב!
לא! לא כואב
נעים!
כואב שורף!
בוליביה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.