סבתא בבגדים של פעם מביטה מספסל מזדקן
על אופנוע שחולף לידה
בשדרה של חייה
ימיי השלכת גורמים לעלים לנשור
ולזיכרונות ללבלב

אולי היא תחבק את הנכד
והשיער הצעיר יתערבב עם הבלורית המלבינה
שניהם יתבדרו ברוח
והתקווה הזאת תספיק לה כדי להעביר עוד יום אחד

היא מתכסה בשל שסרגה לעצמה
ונותנת למחשבות לחמם את גופה
הזמן שלה מתקצר למול העבר המפואר

המשב הסתווי הזה מטשטש את המרחק בינינו
מקרב את המילים שלי אליה,
מאחל לה ולי, שכשאשב לנוח במקומה
יהיה מי שיקשיב ללחישות שלי על פעם.