אני רוצה לנער אותך בכל הכוח
שתבין סופסוף על מה אתה מוותר
ואתה מתנער, אומר "תני לי מנוח"
לא יכולה להלחם בזה יותר.

אז עזבתי את הבית ואותך השארתי
עזוב, נטוש, בודד, גאה בעצמך
ניסיתי להסביר שלא רק אני בחרתי
ואתה נשאר תקוע, ממשיך בשלך.

ההרגשה שלי היא שנתת לי ללכת
בלי להגיד דבר, בלי להלחם בשום צורה,
כמעט אמרת "בואי, אפתח לך את הדלת"
ועכשיו אני לבד בתוך דירה זרה.

נעמדנו זה מול זה ולי אמרת
"אני לא זקוק לך אבל אותך אני רוצה",
משפט כואב מזה מאז כבר לא הצלחת
ואת ההיגיון בזה אני עוד לא מוצאת.

כששברת את ליבי, ידעת מה עשית,
לא מצמצת, חשבת על עצמך
אני בספק אם על הסיבה תהית
רציתי שתשמור אותי חזק אצלך.

אולי אצחק על זה בעוד כמה שנים
ואחשוב על כמה שהייתי תמימה
קיוויתי אז שתאהב אותי לנצח נצחים
אותך תמיד אזכור כהחמצה גדולה.