זיכרונות מלפני חמש שנים

עברו כמעט חמש שנים, ויש הרבה שאני לא זוכר. אני זוכר איך
התחילה המלחמה אצלי. אחרי החטיפה של גלעד שליט כל הצבא היה
בסערה. חטיבת גבעתי עברה מגבול מצרים לעזה, בהלץ החליפו אותם
בקו, אנחנו הגענו להחליף את בהלץ.
אחרי חפיפה מהירה תפסנו את הגזרה ביום שלישי. היה ברור לכולם
שאני ואורן נסגור את השבת הראשונה - קמב"ץ וקצין אג"ם. כמובן
גם ששנינו לא ישנו כל השבוע המטורף הזה. ביום רביעי היה היום
של החטיפה בצפון. היה גם יום מלחמה בעזה. הסתננו מעל 1000
אנשים מהרצועה לסיני - היה חשש שהם מחבלים. כל היום התרוצצנו
כולנו ולא נחנו לרגע - וכל זה בגזרה חדשה.
בערב קיבלתי טלפון מחן, יצאתי מהחמ"ל ועניתי והיא אמרה לי
"אלכס מת. הוא היה בטנק שנכנס אחרי החטיפה".
בום.
ישבתי בחוץ ולא דיברתי עם אף אחד 10 דקות בערך. אחד החיילים
שלי שאל אותי אם הכל בסדר. אמרתי לו שחבר שלי נהרג בגבול
לבנון. הוא לא ידע ממש מה להגיד, ולא הייתי צריך שיגיד את זה.
ואחרי עוד חמש דקות חזרתי לעבוד, כי היה הרבה לעשות.
את סגירת המעגל שלי עם אלכס עשיתי לקראת סוף המלחמה, במבצע עם
אגוז שבו נכנסנו לשמורת טבע, פוצצנו אותה ומצאנו את הצריח של
הטנק שאלכס היה בו.

בשישי הוצאנו אנשים הביתה, והודענו לכולם שיהיו זמינים כי
אנחנו קופצים לצפון בסופ"ש. כמובן שבשישי בלילה כבר קיבלנו את
הפקודה. צריך להקפיץ גדוד ואת מפקדת האגב, הגדוד השני שלנו כבר
בצפון. המחשבים עוד ארוזים, הפקודות גם. איכשהו מצאנו אותם
בבסיס האם שלנו גם, ועשינו נוהל כפול כדי לתפוס את כולם. מזל
שכתבתי את הפקודה חודש לפני.
ביום שבת נסענו אני ואורן מגבול מצרים לגבול לבנון, בלי
עצירות, בלי לישון כמעט שבוע. אחת החוויות המפחידות שהיו לי עד
אותו יום.
מהשלב הזה הזכרונות מתערבבים לי. לא ישנתי הרבה, עשיתי יותר
מדי. אני זוכר שברי דברים.
אני זוכר את ההתחלה כשכל אזעקה שלחה אותנו למחסות, כשלבשנו
שכפצים וקפלסטים. אני זוכר את ההמשך כשכבר לא עניין אותנו כלום
וכשהייתה אזעקה פשוט הסתובבתי במיטת השדה והמשכתי לנסות לישון,
כי גם ככה הייתה רק שעה.
אני זוכר שכשעברתי בין אגד התותחנים לחטיבת הצנחנים התעקשו
שאצטרף להכשרת קשאים בדרום, בצורה מאוד מיותרת. כבר ידעתי כל
מה שהייתי צריך.
אני זוכר לילה שבו סיימתי ספר שלם בחמל הצנחנים.
אני זוכר מבצעים בפנים, לילות של הליכה ארוכה עם תיק כבד על
הגב. אני זוכר שכשהגענו לנקודת המארב התחלקנו למשמרות של מי
ישן. אני זוכר שהתעוררתי כשהייתי אמור לישון וראיתי שכולם
ישנים סביבי.
אני זוכר שנסעתי עם הנהג של אורן להביא ציוד מהדרום ובחזרה
נפלו קטיושות על הכביש שעליו נסענו, והוא שאל אותי מה לעשות.
צעקתי עליו לטוב קדימה כבר.
אני זוכר טיל נ"ט שעובר לי מול הפנים. אני זוכר כדורים שורקים.
אני זוכר דם, ובוץ, ואבק שריפה וטעם מתכתי בפה יבש מדי.
ולא באמת זוכר איך ומתי הכל נגמר פתאום.