קצות האצבעות שלי טעונות
בצבעי פחם ומכחולים

וכל ההצללות האלה

חסר טעם
אבד לי החיוך

אני
קלישאה מהלכת
נעולה
ומסוגרת

טיפשה.

בלילות היית אוסף אותי אליך
אוחז בי חזק חזק מתוך שינה
שלא אברח

אני לא הולכת לשום מקום אמרתי
שקרנית
כבר אמרת זאת בעבר

למה כל דבר את הורסת?

"כל הגברים שהיו לך לפניי היו טיפשים"
זה מהדהד
ולא מפסיק

הברחתי אותך
וברחתי
בתוך עצמי