מאוחר בלילה אני שוכב ער במיטה. מדי פעם שומע את רעש הפיצפוץ
החרישי, של עוד יתוש חסר ישע שנמשך למה שנראה לו בתחילה כאור
מרגיע וזוהר. בטח זה סיקרן אותו נורא, אם הוא התעופף לו ככה
בלי לעצור לרגע ולחשוב... הוא כבר לא יחשוב. מבחינתי זה לטובה.
שימותו כל היתושים, כבר נמאס מה"היקי" הזה שלהם ששורד שבוע על
היד.
כשאתה יתוש, אתה לא יודע מתי זה אשליה או באמת, אין לך מושג
לקראת מה אתה הולך וגם לא איכפת לך, כי אתה יתוש. לפעמים לא
יודעים אם זה באמת, וכדי לדעת צריך להיות קצת יתוש, שאני לא
ממש בטוח אם זה מסמל אומץ או טיפשות, בשני המקרים אתה לא ממש
חושב...
לפעמים משתלם להיות קצת יתוש, אך במקרה של היתוש הספציפי הזה
זה לא השתלם. הוא לא ילמד מהטעות שלו, יעמוד על רגליו וימשיך
בדרכו. הוא מצא את עצמו תקוע לעד במכשיר שלי, כנף פה, רגל שם,
את הראש אני עדיין מחפש...
אבל ככה זה בחיים, לפעמים אתה נדפק.
אני שמח שאני לא יתוש, אבל כל אחד הוא קצת יתוש מפעם לפעם.
אני מעשן את הסיגריה האחרונה של היום ונזכר במה שהיא אמרה.
אני נמשך שוב אל האור, מקווה שהפעם זו לא אשליה...