תסמוך רק על המשפחה,
מוקף בחברים של לילה,
וכולם דואגים, וכולם אוהבים,
כשהכוסות מלאות, והכיסים ריקים.

תקדיש לה את הכול,
כשהיא תהיה קצת עצובה,
אז תחליט להתקשר,
ולומר את האמת.

ופתאום נהיה שונה,
אתה צריך אותה לידך,
ומצד שני חושב לעצמך,
שאתה לא יכול להיות חלש מולה.

אז החלטת להישאר אתה.
אבל שלא תסמוך עליה,
אבל מה יהיה כשהיא עצובה,
אולי תחליט שוב לשקר,
או לומר את האמת?

אל תסמוך על אף אחד,
כשתצטרך אתה את היד,
היא לא תושיט ולא תביט,
וכמו תמיד תהיה לבד.

ושוב אתה נקרע,
בין הרצון להחלטה,
בין מציאות לבין דמיון,
בין החיים שלך לבין החיים שלה,
להישאר אתה ולהשלים עם הכאב,
או לתת לה את הכוח לשחק לך בלב.