קילפתי גלולה מהחפיסה, בלעתי אותה עם בירה שחורה
אימא אמרה שתבוא בחלום, לשיחה צפופה
שכבתי במיטה, הבטתי לתקרה
מאז שהלכה איבדתי היגיון
הרגשתי תולעים קטנות בתוך המוח שלי
כיסיתי את הראש בשמיכה, לא לראות
לאט נפלה עליי תרדמה, בחלומי ראיתי אותה
היא הייתה עצובה ופנייה חיוורות
חייכתי, אבל היא לא חייכה חזרה
"אין על מה לחייך," היא אמרה,
"כשאתה הורס את עצמך."
אמרתי לה שזו בשבילי תעסוקה
"איך אתה חושב שאני מרגישה כשהגוף שלי קבור באדמה."
"את פה, ואת יפה."
"אבל אני רואה אותך הורס את עצמך."
כמעט בכיתי, "אני אשתפר, אימא."
"תסלק את הרע מהראש שלך."

התעוררתי, היה שקט
לא רציתי להתעורר
בחשיכה רוקנתי את הבית מהשתייה החריפה
שטפתי ראשי בכיור, הבטתי במראה
ילד של אימא עדיין, גם אם היא רחוקה
עמדתי באמצע החדר, והמחשבה שלי נתקעה
מילה, אחרי מילה, אחרי מילה
נכתבת בחשיכה
בחוץ זורחת השמש
איזה שפע של צבעים
הלב עופרת כבדה, הלכתי לאיבוד
אני שוכב במיטה, מביט לתקרה
לאן יש לי ללכת?
לאן כולם הולכים.

לאימא, ת.נ.צ.ב.ה
אני מתגעגע אלייך.