זו בטח הייתה הנסיעה האחרונה שלי.
קיבלתי כרטיס וידעתי באותו הרגע, עוד בשדה התעופה, שזו הפעם
האחרונה השנה בה אצטרך לעבור בידוקים ולשקול את המזוודה כמה
פעמים לפני היציאה.
יש מין הרגשה כזו שברגע שאתה עולה על המטוס ועובר את קו
הגבול,שבה אתה מגלה בעצמך צדדים אחרים לגמריי , כאלה שייקח
הרבה מאד זמן עד שייתגלו במקום שלך.
אתה אמרת לי פעם , תביטי בירח, איך מיום ליום הוא מתעגל וסוגר
עוד פינה ופינה , ואיך שיש ימים שבקושי נראה לעין .
ואני עניתי , שזה לא הירח , זה העננים שמערפלים ומטשטים את
הרדיוס ,
ושהקוטר כבר מזמן נבנה.
לי אין ההחלטיות שלך יש , אני מודה , הייתי רוצה לראות קצת
שחור או לבן.
הרי כלפיי חוץ ,כשאת מדברת , את יכולה להראות לכולם שאת יותר
בטוחה מבטוחה במה שאת אומרת ,
ופנימה , סערת רגשות, לא כך?
אני יכולה לראות את כל מה שאולי איבדתי בך , את הילדות שלך
את התום,והחופש , והחיוך הטהור.
ואולי כך הם בעצם החיים , כשמוצאים אדם קרוב ו"מתאהבים".
מתאהבים? הרי מהי בעצם התאהבות , ובלב אני יודעת שזה לגמרי
שונה מ"אהבה".
והכל ענין של רגשות , ואיבוד חושים ושליטה.
ואי פעם איבדתי שליטה? |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.