[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אבי אלף
/
שלג באילת

פברואר 2013
שלג? באילת? לא סביר. הקריינית ברדיו נשמעה רצינית ושקולה. שקע
ברומטרי חריג שמקורו בסיביר הרחוקה נמצא בדרך לישראל בקצב
מסחרר. במקום להיחלש, כמקובל בארצנו, השקע דווקא מתגבר, והוא
יגיע אלינו מהמזרח בתוך 24 שעות. השלג יפקוד את כל דרום המדינה
ואילו בצפון ירדו ממטרים פזורים. לאחר הפרסומות נשמע את דני
רופ. לא חושב ששמעתי אי פעם תחזית כה מופרכת. הגברתי את
הווליום כדי שלא אחמיץ אף משפט, הוצאתי פרילי ישן מהמקרר
והתיישבתי קרוב למסך, מחכה.   דני רופ, חביב כהרגלו, הזכיר
שהיום זה לא 1 באפריל אלא 24 בפברואר. הוא הסביר את הסיבה
לתופעה האקלימית החריגה והבטיח שאין מה לדאוג, גם ב-1920 היה
אירוע דומה, ואולי גם ב-1800 ומשהו... תמיד אהבתי את שינויי
מזג האווויר, אבל הפעם... זה לא התאים לי. הזמנתי לי שלושה
לילות במלון, וחשבתי שאברח מהקור הירושלמי ולא לשלג...
האילתי.

זה עשרים שנה, ב-25 בפברואר בדיוק, שאני נוסע לאילת... אספר
לכם בקרוב למה. התקשרתי מייד לניסים, חברי הטוב והנאמן מכתה א'
העובד בשירות המטארולוגי ואולי יודע אפילו יותר מדני רופ.
ניסים לא השיב לנייד. ניסיתי את ניסים בביתו בנס ציונה. זוגתו,
או לפחות מי שענתה לי בטלפון ,הספיקה להגיד לי שהוא בעבודה,
לפני שטרקה תוך שניות. חייגתי שוב. הפעם ניסים השיב. הוא מאד
עסוק, החבר מכתה א', כל החזאים נקראו לדגל כדי להתעדכן ולנתח
את הנתונים החריגים. הוא יחזור אלי בהקדם, אולי אפילו בעוד
שעתיים. "אם בכלל" חשבתי לעצמי, נזכר בסנדוויצ'ים עם החמאה
וקשקבל שתרמתי לו ביסודי, הוא נראה כל כך רעב. החיים ממשיכים,
נזכרתי.  שלג לא יעצור אותי, חשבתי, כפי שלא עצרתי עקב שרב,
כאבים בגב, כך לא אפסיק עכשיו. הלכתי לחדר השינה לסדר את
המזוודה הסגולה: גרביים, בגד-ים, שני ספרים, תשבץ היגיון, קרם
הגנה..." אשתי, משפחתי וחברי הקרובים מודעים לנסיעה השנתית
שלי, אף לא אחד יודע את סיבותיה.

פברואר 1978
ברגע האחרון, כלומר ביום ששי בשעה 13:00, הודיעו לי שאני לא
סוגר. "אתה יכול לצאת" אמר לי המפקד, יש לך צ'אנס להספיק לטיסה
לארץ. כבר התארגנתי להישאר בבסיס, ללכת לים אחר הצהרים, לקרוא
את עיתוני השבת אם יגיעו, לפתור תשבצים, וכמובן להשלים שעות
שינה. שארם א-שייך בשבת זה ממש לא נורא. אבל לצאת הביתה יותר
כיף, בייחוד שהמפקד הביא את החברה שלו מהצפון והם יישרצו כל
היום בקמבציה. תפסתי טרמפ מייד לשדה התעופה, אפילו לא הספקתי
לאפסן את האקדח הקטן שבכיסי, התשובה המוחצת לדרישה הפיקודית
ללכת עם נשק בבסיס. במזל הצלחתי לעלות על הטיסה האחרונה, מנסה
לתפוס תנומה בבואינג הישן והמקרטע, אך ללא הועיל. המטוס היטלטל
ואפילו לא הצלחתי לסיים את כוס הספרייט. כנראה שגם הטייס חש
ברוחות העזות והוא החליט לנחות באילת " אנו נוחתים באילת, יש
סערה, ולא בטוח שנמשיך צפונה". נחתנו. ה"לא בטוח" הפך להיות
"בטוח שלא". בשדה התעופה נשבה רוח חזקה מאד, וענני אבק היתמרו
בכל פינה. לא נראה שייצא מכאן מטוס בקרוב. הלכתי לחפש מקום
להיות בו בשבת, בעיר שאני לא ממש מכיר. ביציאה מהשדה נכנסתי
לשירותים.

השירותים בשדה התעופה היוו מחסה טוב מהרוח המשתוללת. חיפשתי תא
פנוי ונכנסתי לתוכו. בעודי משתין, שמעתי קול מהתא שלידי. לא
אשכח קול זה לעולם. זה היה חלש מאד, אבל ברור ומפחיד "תשתוק או
שזה הסוף שלך". הצמדתי את אוזני לקיר שבין התאים. הקול נשמע
שוב הפעם קצת יותר חזק "אתה רואה את הסכין?" דמיינתי מה קורה
שם בתא לידי והרגשתי לחץ מעורב באימה. מעולם לא חשבתי עצמי
כגיבור, וגם היום איני חושב עצמי ככזה, אבל באותו יום, הייתי
אחר. אולי בהשפעת האקדח הקטן שעדיין נח לו בכיסי, אחרי שחמק
בבדיקות הבטחוניות הרשלניות בשארם. יצאתי מהתא שלי, שלפתי את
האקדח, ופתחתי את התא שלידי...ראיתי הרבה סרטים אבל שזה קרוב
זה לגמרי אחרת... שני גברתנים מחזיקים בן אדם הפוך מהראש
לרגלים חצי ראשו, אדום מכלי דם, בתוך האסלה. ההפוך הביט בי
בתחינה, במבט של נידון למוות, עיניו מתגלגלות בחוריהן.
הגברתנים קפאו לשנייה. היה ברור לי באותו שבריר שנייה שזה או
אני או הם. יריתי כדור אחד בכל אחד, ותפסתי את האיש ההפוך
בידי.

מאותו הרגע, החיים שלי השתנו. האיש ההפוך התאושש מהר, תפס
אותי, ובמהירות שיכנע אותי לברוח עמו ממקום הפשע, לפני שהמשטרה
תגיע... הב.מ.וו הענקית והשחורה שלו הביאה אותנו במהירות
לווילה מפוארת ומאובטחת בצפון העיר. שם, על בקבוק בירה קרה
ואנטריקוט לוהט, הסביר לי ההפוך לשעבר את עובדות החיים.  האיש,
פרנקי שמו, אדם כבן 50, התגלה כמאפיונר מספר אחת של אילת,
המגיע לעיר פעם בשנה מפלורידה שבארצות הברית לקבל את דמי החסות
מנתיניו. שני המורדים שסירבו לשלם את הפרוטקשן, תכננו לחסל
אותו - וכמעט הצליחו - אך בעזרתי הגלגל התהפך, ועל כך אני
אתוגמל עד סוף חיי. כל שנה, ב-25 בפברואר, ביום שפרנקי מגיע
לביקור השנתי לאילת, אשהה באחד המלונות המפוארים, אפגש לארוחת
ערב עם פרנקי ואקבל 100,000 דולר, כסף קטן לפרנקי. הוא הודיע
לי זאת כלאחר יד ולחץ את ידי, חייל צעיר בן 20 שחיסל שני אנשים
לפני שעתיים והציל את חייו.

פרנקי החליט - וכך קרה. 34 פעמים, מפברואר 1979 ועד פברואר
2012 לא החמצתי נסיעה. את הכספים העברתי, ללא ידיעת איש
מהסביבה הקרובה שלי לסניף בנק קטן ומשפחתי בשפהאוזן, שווייץ.
נכון לעכשיו, כולל ריבית, יש ברשותי 7 מיליון דולר ששוכבים יפה
בירכתי הבנק הנאמן ומחכים לראות את אור השמש. פרנקי הזדקן, אני
התבגרתי... אך דבר לא השתנה.

פברואר 2013
הייתי כמעט לבד במטוס. מי נוסע לאילת כשצפויה סערה ושלג? מזל
שהטיסה יצאה. הדייל המשועמם שחילק בנדיבות שלוש שקיות ביסלי
לכל נוסע, סיפר שאם יש פחות מששה איש הטיסה מתבטלת. היינו
בדיוק ששה... מלבדי היו זוג בירח דבש שישבו משום מה מאחורי
והתגפפו כל הזמן, שני חיילים צעירים וניסים... כן אותו ניסים
החזאי שטרם חזר אלי מתחילת הסיפור. הוא ישב בשורה הראשונה
ושיחק במסרטה משוכללת ואפילו לא שם לב שנכנסתי למטוס ועברתי
חצי מטר לידו. מייד נרדמתי, הרגל עתיק ומבורך בטיסות. הטיסה
חלפה לי מהר והמטוס נחת נחיתה חלקה. הבטתי מחלון המטוס ושפשפתי
את משקפי - הכל נראה לבן. אפילו מירושלים אני לא זוכר מחזה
כזה. השמיים היו בהירים אך באופק נראו כמה עננים שחורים שאולי
יורידו קצת שלג בהמשך היום. לקחתי מונית למלון, והלכתי לנמנם
עד הפגישה השנתית עם פרנקי.

התעוררתי, לבשתי את מעילי הכבד ויצאתי לדרך. הפגישה התקיימה,
כמקובל בשנים האחרונות, בבית קפה נידח בירכתי העיר הדרומית.
נהג המונית שהזמנתי קיטר על השלג אך הצליח להביא אותי לשם
למרות הפתיתים הכבדים שהיקשו על הראות.  פרנקי חיבק אותי בחום,
כאילו רק אתמול הצלתי אותו משני הבריונים שלא רצו לשלם לו דמי
חסות... בכל הפגישות האלה הדחקתי את היותו של פרנקי איש מאפיה
שלא מחפש רק לעשות טוב לאנשים. פרנקי הושיט לי, כמקובל כל שנה,
מעטפה תמימה למראה ואני החלקתי אותה לכיסי. מניסיון העבר,
המעטפה הכילה המחאה בנקאית על הסך העגול של 100,000 דולר. עוד
קצת כסף לחשבון הסודי בשפהאוזן. ההמחאה חיממה לי את הכיס, אך
למרות זאת, הפעם הייתה לי תחושה שמשהו השתנה, המעטפה הרגישה
ממש אחרת. ביקשתי סליחה והלכתי לשירותים כדי לפתוח את המעטפה
ולבדוק.



שפשפתי את עיני, פרנקי הפתיע הפעם, ובגדול, המעטפה היתה ריקה
לגמרי. הוא חיכה לי, עיניו בורקות. "ידעתי שתפתח את המעטפה
בשירותים" אמר וחייך. "לא תאמין אבל שנים רבות עברו מאז שראיתי
שלג אמיתי, כמו שראיתי אתמול והיום באילת. בפלורידה אין אפילו
סימן לשלג. השלג פה הזכיר לי את ילדותי המאושרת בצפון
נורווגיה, לפני שהורי החליטו להגר לפלורידה. הוא המחיש לי שאני
רוצה לבלות את שארית חיי במקום שבו גדלתי. אני עייף, אפילו לא
גביתי חובות הפעם... מצטער, אין לי הפעם כסף לשלם" פרנקי גמר
את הנאום והביט בי, לחלולחית בעיניו, מחכה לקבל את אישורי.
הנחתי יד על שכמו. "אני מבין פרנקי, אני מודה לך על כל השנים".
התחבקנו. היה ברור כי זו פגישתנו האחרונה.

פברואר 2014
סוכנת הנסיעות הנאמנה שלי החזירה טלפון. "שמעתי את הודעתך, אתה
טס כרגיל ב-25 לפברואר אבל לא לאילת אלא לשווייץ?" השתגעת? לא
הספיק לך השלג באילת שנה שעברה שאתה מחפש עוד? מי נוסע בקור
הזה לשווייץ?" לא הסברתי לה את פשר שינוי היעד. גם לחברי
לעבודה, וגם למשפחתי לא, אפילו אשתי לא יודעת דבר. כולם יודעים
שהשנה אני טס כמו כל שנה, וחוזר אחרי 4 ימים שמח וטוב לב. כך
קרה כל השנים וכך יקרה גם בעתיד. הגיע הזמן שלי להנות מהפירות.
שבעה מליון דולר לא הולכים ברגל ולא חייבים להוריש הכל לנכדים.




מרץ 2020
אין חדש, אני ממשיך לנסוע לשווייץ כל שנה. אני משתדל להוציא
כמה שיותר, אבל בגלל הריבית יש לי כבר 8 מיליון. וצריך לחשוב
על דרכים אחרות, אולי חיוביות יותר, להוציא את הכסף. בכל אופן,
השנה היה חם מאד בשווייץ, לא ראיתי גרם של שלג. אפקט החממה
בשילוב עם הכבשים באוסטרליה היו כנראה הגורם העיקרי. החום
הנורא הוציא לי את החשק, בחום הזה, כבר כדאי לנסוע לאילת.

















loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בחופים יש מי
שפכים וזיהומים
בממשלה יש קרע
וויכוחים
בשטחים יש
פיצוצים
והרוגים
העולם די שונא
את היהודים
ובקיצור המצב על
הפנים
אבל הכי גרוע זה
שרב חובל מוטס
כותב פה סולגנים
לא מצחיקים


תרומה לבמה




בבמה מאז 18/7/12 6:09
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אבי אלף

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה