לוקחת עוד שאיפה ארוכה.
עוצמת עיניים.
נותנת לזה לזרוק אותי לכל הצבעים שמרחפים להם בשלווה
ובחוסר שליטה מעוררי קנאה בחלל העוטף אותי.
רגשות מעורבים מתנגשים זה בזה כאילו מתחרים על אותה נקודה -
תלויה מדויקת בין כל השאר בתוך החלל האינסופי והצבעוני הזה.
פוקחת עיניים.
מופתעת לגלות שהכל במקום. קבוע.
שום דבר לא נסחף ביחד איתי.

להמשיך לעוף, להיסחף...

עוצמת עיניים, פורשת כנפיים, מרחפת בין כל הנקודות.
אני מותחת קו בין נקודה לנקודה - לא לשכוח לאן לחזור,
אבל ללכת לאיבוד. לעיבוד...
נוגעת בנקודה אחת ומיד נזרקת לאחרת.
מחזיקה חזק בזו - ואת זו תוך כדי מלטפת.
טיפות של הרגשות מטפטפות עליי ברוך מהנקודות התלויות -
רק שעכשיו הן מחליקות ממני והלאה, כאילו הגוף מרוח בשמן.
לא מצליחות להיאחז בי. לא נצמדות.
מרגישה אותן- אך מיד משחררת.

במרחק כמה אטמוספרות ממני אני שומעת את הדלת נפתחת.
אני חוזרת לנקודת ההתחלה, נתלית על קוים שציירתי ומתחתי
לעצמי.
פוקחת עיניים.
עומד בפתח ומחייך אלי.
כל הצבעים מסביבי מתערבבים בבת אחת
ומתלכדים לנקודת אור ברורה. פשוטה. טהורה.
אני מסתכלת שוב מסביב ומגלה שהכל נסחף יחד איתי.
שוב לא צריך לעצום עיניים.