אריה בר / יומן כתיבה |
מי שעבר ומה שהווה,
משכך כאבים שרשם לי משורר נשכח,
יונה במרפסת מקוננת על מות עצי הזית,
אלבום התמונות של ילדיי
שאין בו מקלט,
אמא ואבא הלוחשים זה אל זו מקבריהם
בשפתם הנפלאה והנלעגת,
מנגינה נוגה חודרת שריון
שאינה יודעת מאין באה ולאן תלך
ואני, שאיני יודע בפני מי אתן דין וחשבון
אלא לעצמי בלבד.
ושיר עומד במרחק שתיקה
צופה לאפלה
והוא איננו.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|