אפשר להגיד לך משהו?
אני אוהב אותך.
אני אוהב אותך מעומק ליבי ואני חושב שאת מושלמת.

באמת, אני חושב שאת בנאדם מיוחד מלא בטוב וברצון טוב. רק
שלפעמים יוצא לך להגיד דברים שאני בטוח שהם מלאי כוונות טובות
אבל לפעמים הם לא מגיעים ליעד שלהם. או שלשם הם בדיוק מגיעים.
אולי זה משהו בצורה שאת אומרת דברים. אולי את לא יודעת להתבטא
כל כך טוב. הרבה פעמים יש לך שגיאות כתיב אבל זה בכלל לא קשור
כי זה רק שאנחנו מתכתבים. ובדברים החשובים את כמעט אף פעם לא
טועה. רק בדברים הלא כל כך חשובים של הדברים שממש לא מעניינים
אותי ובכל זאת את ממשיכה לדבר עליהם ורק לפעמים. בעצם הרבה
פעמים. זה לא אשמתך גם בכלל כי עלית לארץ רק לפני 21 שנה
בערך.

אבל אני אוהב אותך. יותר משתוכלי אי פעם לדעת. שרוף לך על
התחת.
ולא רק על התחת. גם על החזה. תמיד צחקת איתי שציצים קטנים
יחזרו לאופנה. וגם על הפנים הלא סימטריות שלך.וגם על העיניים
הכחולות והכל כך יפות שלך. וגם על הכרס הקטנטנה הזאת שלך. היא
תמיד מזכירה לי את ההיא מספרות זולה. נו הצרפתייה הזאת שעמדה
מול המראה וייחלה לפוט-בלי. כרס קטנה. וזה בדיוק מה שיש לך אז
את צריכה להרגיש בת מזל.כמו שאמרתי לך היום. מזל שאת יפה. אני
גיליתי כמה זה נכון שהתייחסת לזה כאל מחמאה ואמרת לי בכנות
תודה עם לב קטן.

ולא אוהב רק את היופי והחיצוניות שלך. אני אוהב גם את
הפנימיות. את השכל שלך. אני מאמין שאם רק תתאמצי את תגיעי
לגדולות. את יכולה לכבוש את העולם. אז למה את לא מתאמצת? למה
את לא עושה משהו עם החיים שלך? כי פשוט כואב לי לראות אותך
מתבזבזת. אני באמת ובתמים חושב שאת יכולה להיות אשת עסקים
מצליחה ועצמאית. אבל יש הבדל בין מה שאני מאמין שאת יכולה
להיות ובין מה שאני מאמין שתהיי. וזה עבד לעולם ולעצמך. כלואה
בתוך חוסר היכולת שלך להתמודד עם החיים כמו שהם בגלל רגישות
היתר שלך והיומרנות שלך. היומרה שלך להיות משהו שהוא פחות ממה
שאת.

אבל זה לא אומר שאני לא אוהב אותך יותר. כמו שאני אוהב אותך
היום. כמו שאהבתי אותך תמיד. ואני רוצה לבלות כל רגע בחיי
איתך. זה כואב לי פיזית שאנחנו נפרדים. גם לקצת. כאבים חלשים
אבל מתמידים כאלה בחזה. כל שניה שאני נושם ואת לא נמצאת לידי.
בגלל זה אני רוצה להיות איתך תמיד ותמיד אני מתקשר אליך ושולח
לך הודעות רק שאת נותנת לי הרגשה, ואולי זה רק אני, שזה יותר
מדי. שאני עושה יותר מדי ושאני לא עושה מספיק. ושבכלל מאז
שחזרתי זה בלתי נסבל להיות לידך. אבל זו בטח אשמתי. או שאולי
בעצם לא? לאאא... בטח זה אני. ככה הסכמנו כבר.

אף פעם אל תשכחי שאני אוהב אותך. ואל תתני לאף אחד להגיד לך
אחרת. אפילו לא לי.
עכשיו תביאי חיבוק...