ניסיתי ללכת אחר העקב-אות
בנתיב הזוהר מאבקת המילים
ריח פיה נשב
בין הצעדים.
ככלב המרחרח דרכו הביתה
גיששתי דרכי
בין השורות.
הרמתי ראש, הגבהתי לב
דלת ניצבה
חצי פתוחה חצי סגורה
שער בין עולם המסע
לגן עדן של רוויה.
אצבעות בינה עדינות
פרשו כנף אל המרווח
המזמין, אל המרחב
הלבן, הפרוץ
בנקודה החותמת פסוק
וברגע של פסיחה
כף ידי,
השליחה הנאמנה
של ממלכת הכרתי,
איבדה אחיזה
במה שלעולם
לא יהיה
בחזקתה
לחישת רוח כמוסה
העלתה מאוב דמדומיי
את התהייה הקדומה
הניצבת כשומר סף
בין החלום ליקיצה
עלי כותרת נשרו מעלי
עץ נטוע בענן מרחף
שט וחלף
כאילו עבר דף. |
