זוהר אביב / נבל |
התחושה שאינה עוזבת אותי, מן ניקור שכזה.
בין כל הקירות הריקים האלו
אני עומד מנופף לשלום לכל התקוות שעזבו אותי מזמן.
נשארתי מכופף עמוק בתוך בלגן.
מפה אפשר רק לעלות.
כמו כינורות שבוכים
כמו נבל שמנגן את שירת המלאכים,
כמוך, שמנפצת את כל אשליות הכאבים
בין כל הרעש והפיצוצים,
בין כל האדישות והאכזבות,
מצאתי לי אותך, אוזן למילותיי.
את שם לרפא את הכאב והבדידות
כמו כינורות שבוכים
כמו נבל שמנגן את שירת המלאכים,
כמוך, שמנפצת את כל אשליות הכאבים.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|