היא יושבת בחדר, בוכה על דברים
שמזמן לא תוכל לשנות.
ואולי זה בסדר, לבכות על גברים
שמילאו את ראשה אשליות.
החיים מגיחים עם הבוקר המר
מנסה להשתיק את הלילה.
ואולי היא תמתיק עם כפית של סוכר
רגעים שיותר לא נשאר לה.
טעויות כמו טיפות מתוך ברז דולף
לא יודעת מדוע ולמה.
כמו בובה על חוטים והזמן שחולף
שנוזל ונמרח עד שנמה.
ואולי יום אחד תתעורר באמת
ותצעד ראש זקוף בין כתפיים.
כי ביום שהשקר חולף לו ומת
היא תישיר מבטה לשמיים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.