זה רק הלילה השני בלעדייך
צמרות עצים נעות בחוסר שקט,
מזהות את הבדידות.
שוב אותה תחושה ריקה
ובינתיים
הקול שלך עוטף אותי,
שובר את הדממה במתיקות.

אולי שמעת, כשקראתי
זעקה חרישית מתוך האפלה
נושאת את שמך כמו ילד,
שעוד לא איבד את התקווה.

זה רק הלילה השני בלעדייך,
והיום נראה כל כך רחוק.
כל הרגעים מהדהדים לי בראש,
תופסים מקום בין הכלום והכמעט,
שכל כך הרבה מילאו אותנו.

לומדת לשחרר את המקומות המוכרים,
לשכוח את שלמדתי אודותייך.
כל הזיכרונות הפכו ריקים
זו שוב אותה הדרך, רק בלעדייך.