|
סכום כנפינו הגדועות
המילים שלחשנו בשקט
האבנים שחוקות בוהק
רגלי ילדים עטורות רהב.
דגלים נשכחים של פחד
החנק שאחזנו בשם
האיש מצדו האחר של השחר
נושק לעיני החלום.
כאב של אלף עולמות
זהב הבוקר החדש
סלעי בזלת מסותתים
צירי הפלדה לוחשים.
הגבול בין היום למחר
השעה מאחרת לבוא
הזמן מעטר את שוליו
עלים בזרם הנהר.
http://unr.co.il/zackheim |
|
|
שאלתי את שלי
למה היא בוכה,
אז היא אמרה
בגלל שזה יום
השואה, אז שאלתי
אם אני צריך
להיות מודאג, אז
היא אמרה שלא
וירדה תוך כדי
הבכי, מה אני
אגיד לכם, שכל
יום יהיה יום
השואה.
החבר של שלי. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.