הקיסרית ירום הודה
תצא מחר אל המרפסת,
ותנופף בכף ידה
אל ההמון המתלהב.
לא, היא לא חסה על כבודה,
היא מרעיפה רק חום וחסד,
מי לא ייתן אז לכבודה
את הנשמה ואת הלב?
היא כה צנועה, הקיסרית,
היא נפלאה ונערצת.
היא חסודה ומוסרית
ושמלתה כה מדהימה.
יהלומיה בוהקים
ועל ראשה מזהיב הכתר,
אך כל ליבה לנזקקים,
תמיד חושבת על עמה.
גם הקיסר אותה אוהב,
והיא הכול הייתה זורקת,
זה התפקיד שמחייב,
היא מוכרחה להיות יפה.
חיות אוהבת, מסתבר,
אך פה ושם היא מתפנקת
בחליפה מעור נמר
או בפרוות שועל כסופה.
אל השטיח האדום
אותה באפריון יביאו,
החיילים עוברים לדום
והתזמורת תנגן.
תמיד בקור וגם בחום
הגנרלים לה יצדיעו,
כי אין כמותה בשום מקום
ועל זה נאמר: אמן! |